<h1>חוקות הדיינים סימן רס"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
דין בפרק אלו נערות כל אשה שהיא מבת ג' שנים ויום אחד ועד שתבגר יש לה קנס בין שתהיה ממזרת או גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג"ש ויום א' בין שתהיה שבויה שנשבית פחותה מבת ג' שנים ויום א' והיינו כרבנן דאמרי קטנה יש לה קנס ודלא כר"מ כן פסק רי"ף ז"ל. וכן הבא על אשה שהוא חייב עליה לאו או כרת כגון הבא על הנידה וכיוצא בה שהוא חייב עליה כרת בכולן הבא עליה באונס חייב לתת לאביה קנס ואם אין לה אב קנסה לעצמה והיינו כרשב"ל ואפילו שאין דנין דיני קנסות בחו"ל כמו שמפורש במס' סנהדרין [ל"א ע"ב] מ"מ כבר כתבנו שם דמנדין לבעל דינו עד שיפייסנו או עד שיעלה עמו לדין לא"י ובין כך ובין אם תפס התובע שום דבר מבעל דינו אין מוציאין מידו. ואם אנס האשה [שהוא] חייב עליה מיתת ב"ד כגון בתו ואשת בנו וכיוצא בהם אינו חייב עליהם קנס וכן הבא על הבוגרת מדכתיב [דברים כ"ב] נערה בתולה ודרשו חכמינו ז"ל [ל"ח ע"א] נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה וכן הממאנת והאיילונית והשוטה והחרשת ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שנים והעידו שתבעה אותן לזנות עמה והמתגרשת מהנישואין ועדיין היא בתולה או שבא על ערוה פחותה מבת ג' שנים ויום א' שאין ביאתה ביאה אין להם קנס אבל המתגרשת מן האירוסין יש לה קנס וקנסה לעצמה.
<h2>דף לט.</h2>
וקנס שאמרנו הוא ה' סלעים מכסף מזוקק שהם ג' כסף הכתוב בתורה שנאמר [שם] ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה נ' כסף דהיינו נ' שקלים, וכל הנבעלת בשדה הרי היא בחזקת אנוסה עד שיעידו עדים שברצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו עדים שהיא אנוסה ואינו צריך התראה כן דעת ר"מ ז"ל. וחמישים כסף שאמרנו הם הנאת דמי שכיבה בלבד וחייב המפתה ליתן בושת ופגם יותר על הקנס הכתוב בתורה ובאונס נותן את הצער יותר מפני שהנבעלת ברצונה אין לה צער אבל אנוסה יש לה צער וכן הוא אומר במפתה (צ"ל במאנס) [שם] תחת אשר עינה והיינו כאביי נמצא המפתה משלם ג' דברים קנס בשת ופגם, והאונס ד' קנס בושת ופגם וצער קנס שוה בכל מי שבא על בת ישראל בין שפתה בה אדם חשוב בין שפתה בה אדם הדיוט משלם נ' כסף אבל בשת ופגם וצער אין שוין בכל וצריכין שומא כיצד שמין הבשת הכל לפי המבייש והמתבייש ורואין הדיינין מעלתו ומעלתה ורואין כמה ממון ראוי לאביה ולמשפחת' שהיו נותנים אם לא היה מפתה או אונס אותה אדם זה וכל כך הוא חייב לשלם, פגם לפי יופיה רואין אותה (כאיליה) [כאילו] היא שפחה נמכרת בשוק כמה היא שוה בעולה וכמה היא שוה בתולה יש אדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנו לעבדו שהוא רוצה בהנאתו ובטובתו ורואין כמה פיחתה מפני שהיא בעולה וכל כך הוא חייב לשלם צערה לפי קטנותה כמה האב רוצה ליתן, שלא תצטער בתו מזה ויתן, המפתה נותן בושת ופגם מיד ואינו נותן את הקנס אלא א"כ לא נשאה שנאמר [שמות כ"ב] ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול וגו' אבל האונס נותן הארבעה דברים וכונס אותה בע"כ בין שתהיה סומא או חגרת או מוכת שחין ובאשה הראויה לו אעפ"י שאמרו שכונס אותה בע"כ מ"מ כיון שחייב ליתן הד' דברים מיד אם (ירצה לגרשה) [תרצה להתגרש] או אם מת אין לה כתובה כלום.
<h2>דף מ.</h2>
והמפתה את היתומה פטור כיון שנתרצה לו אבל האונס אותה חייב לתת לה קנס והיינו כר"א וכן איפסקי' הלכתא בגמרא.
